מאיפה הכל התחיל
אנחנו חיות בעולם מוצף במידע והידע במרחק הקלדה בגוגל, ועם זאת נוכחתי לגלות שלא כתוב הרבה ברשת על המציאות של אמא טרייה בעולם הניובורן.
כן יש קבוצות ברשתות חברתיות בהן אפשר לשאול שאלות יומיומיות ואולי גם לפרוק עומס רגשי שמצטבר אבל לא מצאתי ממש מקורות מידע שדיברו את מה שאני חוויתי, שיצרו לי נרמול, שגרמו לי להרגיש שאני לא משוגעת או נכשלת בכל הסיפור הזה אלא שאני פשוט אנושית.קל למצוא רשימות ענפות לקניות ראשונות, תיק בית חולים, מה לעשות אם לתינוק עולה חום או יש פריחה אבל פחות פשוט למצוא שיח על העולם הריגשי שלנו אחריי הלידה.
כשהפכתי לאמא ב2018 חוויתי טלטלה גדולה ויחד עם מערבולת חוסר השינה ותינוק שלא נרדם בקלות, בוכה המון ובדרך כלל לא לפי הספר, הרגשתי לא יוצלחת, הרגשתי אבודה, הרגשתי לא מובנת, הרגשתי זרה לכל האמהות האחרות בסביבה.אני זוכרת שבחוג לתינוקות אמא אחת סיפרה שהיא לימדה את התינוקת שלה לישון עד 12 בצהריים על ידי החשכת החדר לחלוטין כי היא חייבת לישון עד מאוחר.
הסיפור הזה נחקק לי כי הייתי בהלם.
את הבן שלי לא יכולתי לבלבל ככה, אין מצב! הוא קם כל בוקר ב5, אחרי שבלילה התעורר כל שעה, לא שיחק לבד ובכלל לא הסכים להיות לבד לשנייה (לבד זה הוא על משטח פעילות ואני 5 מטר ממנו במטבח עושה רגע משהו).
היתה לי תחושה מתמדת של אובדן החופש שלי ושל בדידות.השנים חלפו, ההורות התפתחה ולמדתי עוד ועוד על התינוק שלי, על עצמי ועל האמהות בכלל בחברה המודרנית.
הבנתי שבעבר את כל המידע שאני מציעה כאן באתר נשים היו מקבלות מנשות השבט המבוגרות יותר באופן טבעי ואורגני, הבנתי שלא היינו צריכות יועצת הנקה כי כולן עשו זאת סביבנו, לכן כנראה חזינו באתגרי ההנקה והגענו מוכנות אליהם כשהיה תורנו.הבנתי שהיום, כשאין לנו את המרחב המשותף הזה יותר אנחנו מסתמכות על גוגל שיהיה השבט שלנו הרבה פעמים ולעיתים זה פשוט לא מספיק.אט אט נרקם בתוכי הרצון לאגד את המידע שצברתי, לאפשר לנשים אחרות בתחילת הדרך להיות חשופות לאמהות אחרות שנושאות כאב, תסכול וקושי לצד שמחה, אהבה והודיה גדולה.
כשאנחנו מרגישות שאנחנו לא לבד, כשאנחנו מרגישות שאנחנו לא משוגעות על מחשבה שלילית שחולפת בראשנו ביום סגרירי, כשאנחנו מרגישות שותפות גורל הכל נעשה יותר פשוט. לא בהכרח יותר קל, אבל יותר פשוט, כי אנחנו מורידות את משקולת האשמה מהכתפיים.
תודה שאת משתתפת במסע שלי,
אהבה
אנחנו חיות בעולם מוצף במידע והידע במרחק הקלדה בגוגל, ועם זאת נוכחתי לגלות שלא כתוב הרבה ברשת על המציאות של אמא טרייה בעולם הניובורן.
כן יש קבוצות ברשתות חברתיות בהן אפשר לשאול שאלות יומיומיות ואולי גם לפרוק עומס רגשי שמצטבר אבל לא מצאתי ממש מקורות מידע שדיברו את מה שאני חוויתי, שיצרו לי נרמול, שגרמו לי להרגיש שאני לא משוגעת או נכשלת בכל הסיפור הזה אלא שאני פשוט אנושית.
קל למצוא רשימות ענפות לקניות ראשונות, תיק בית חולים, מה לעשות אם לתינוק עולה חום או יש פריחה אבל פחות פשוט למצוא שיח על העולם הריגשי שלנו אחריי הלידה.
כשהפכתי לאמא ב2018 חוויתי טלטלה גדולה ויחד עם מערבולת חוסר השינה ותינוק שלא נרדם בקלות, בוכה המון ובדרך כלל לא לפי הספר, הרגשתי לא יוצלחת, הרגשתי אבודה, הרגשתי לא מובנת, הרגשתי זרה לכל האמהות האחרות בסביבה.
אני זוכרת שבחוג לתינוקות אמא אחת סיפרה שהיא לימדה את התינוקת שלה לישון עד 12 בצהריים על ידי החשכת החדר לחלוטין כי היא חייבת לישון עד מאוחר.
הסיפור הזה נחקק לי כי הייתי בהלם.
את הבן שלי לא יכולתי לבלבל ככה, אין מצב!
הוא קם כל בוקר ב5, אחרי שבלילה התעורר כל שעה, לא שיחק לבד ובכלל לא הסכים להיות לבד לשנייה (לבד זה הוא על משטח פעילות ואני 5 מטר ממנו במטבח עושה רגע משהו).
היתה לי תחושה מתמדת של אובדן החופש שלי ושל בדידות.
השנים חלפו, ההורות התפתחה ולמדתי עוד ועוד על התינוק שלי, על עצמי ועל האמהות בכלל בחברה המודרנית.
הבנתי שבעבר את כל המידע שאני מציעה כאן באתר נשים היו מקבלות מנשות השבט המבוגרות יותר באופן טבעי ואורגני, הבנתי שלא היינו צריכות יועצת הנקה כי כולן עשו זאת סביבנו, לכן כנראה חזינו באתגרי ההנקה והגענו מוכנות אליהם כשהיה תורנו.
הבנתי שהיום, כשאין לנו את המרחב המשותף הזה יותר אנחנו מסתמכות על גוגל שיהיה השבט שלנו הרבה פעמים ולעיתים זה פשוט לא מספיק.
אט אט נרקם בתוכי הרצון לאגד את המידע שצברתי, לאפשר לנשים אחרות בתחילת הדרך להיות חשופות לאמהות אחרות שנושאות כאב, תסכול וקושי לצד שמחה, אהבה והודיה גדולה.
כשאנחנו מרגישות שאנחנו לא לבד, כשאנחנו מרגישות שאנחנו לא משוגעות על מחשבה שלילית שחולפת בראשנו ביום סגרירי, כשאנחנו מרגישות שותפות גורל הכל נעשה יותר פשוט. לא בהכרח יותר קל, אבל יותר פשוט, כי אנחנו מורידות את משקולת האשמה מהכתפיים.
תודה שאת משתתפת במסע שלי,
אהבה
אומאמא מקום למאמא
אופן טבעי אמא שלך תרצה לתמוך בך כמה שיותר ולהיות שם כמה שיותר. זה יכול להיות נהדר אבל גם מתכון לריבים ומשקעים. אם אמא שלך נוטה להיות ביקורתית ושתלטנית, סביר שהיא תהיה כזו סביב הניובורן שלך.
תבדקי עם עצמך כמה את יכולה להכיל את זה. שום דבר לא יכין אותך באמת לחוייה האמיתית אבל את יכולה מראש לחשוב על כמות הימים שאת מרגישה שתוכלי להכיל אותה בשבוע. אולי יום כן יום לא כדי לאפשר לעצמך יום באפר, אולי הגבלה על כמות השעות.
