״אה, זה הבכי שלו כשהוא רוצה לאכול אבל עייף מידי״
״את תדעי להבין את כל הסימנים שלו.״
״תקשיבי לאינטואיציה האמהית שלך, את תדעי הכי טוב.״

המשפטים האלו נכונים עבור חלקנו ועבור אחרות זה בעיקר מוקד לחץ ואשמה גדול.

לא לכולנו יש  אינטואיציה אימהית מהשניה הראשונה.
זהו שריר שמתפתח ואנחנו מאמנות אותו תוך כדי תנועה בכל יום ויום.
יש כאלו שהדברים יותר ברורים להן מאחרות, לעניות דעתי מדובר במעטות.
אנחנו חיות בעולם רווי מידע, לכן אנחנו כבר לא מסתמכות רק על מה שאמא וסבתא אומרות לנו, אלא גם חוקרות בעצמנו ומחפשות מקורות מידע חדשים שתואמים את הערכים שלנו.
הרי ישנן דרכים שהדור הקודם פעל בהן ואנחנו לא רוצות או מאמינות בהן וזכינו לחיות בעולם השפע הזה, בו המידע חשוף ונגיש.
בעולם כזה האינטואציה עלולה ללכת לאיבוד בבליל אפשרויות הפעולה, הדעות והרעיונות.

בעבר, כשחיינו בשבטים, ראינו אמהות מניקות ומטפלות בתינוקות בעודנו ילדות בעצמנו.
סביר שהחזקנו תינוקות על הידיים והרגענו אותם בגילאים צעירים מאוד.
ראינו אמהות מניקות, מרגיעות, מנחמות, מרדימות.
כך התבססו אצלנו הרעיונות לאופן הטיפול בתינוק ואלו הנשים אליהן פנינו בהמשך כאשר היינו אמהות בעצמנו והזדקקנו לעצה או תמיכה.

האינטואיציה האמהית התפתחה מתוך התבוננות, התנסות, הסקת מסקנות.
כיום, רבות מאיתנו מגיעות לאמהות מבלי שאפילו החזקנו ניו בורן על הידיים.
כל החוויה זרה, חדשה ומאיימת.
כל דבר פעוט מרגיש ענק ומשמעותי.
כל החלטה יומיומית מרגישה עצומה.

מתי לקלח? איך? איך להרדים? האם לעשות אימון שינה? שישן בחדר לבד או שינה משותפת? לשים לישון על הצד? על הבטן? מספיק זמן בטן? לקחת אותו לאימון התפתחותי? שחיית תינוקות? יונק נכון? מתי מוצקים? איזה מוצקים? 

בנוסף לכל הלמידה הנדרשת באופן טבעי אנחנו גם מסתגלות לעצמנו כאמהות.
הדבר שיתמוך יותר מכל בהתפתחות שריר האינטואיציה האמהית הוא רגיעה ושחרור הצורך לדעת כאן ועכשיו לזהות כל בכי ותשובה לכל שאלה.

הבה נשחרר את עצמנו מהשיפוט התמידי הזה וההשוואה לאחרות.
מסע האמהות הוא ארוך ויביא איתו עוד המון שאלות ותהיות.
לאורך הדרך האמא שאת תדייק את עצמה ואת תגלי איזו מןאמא את, אילו ערכים חשובים לך באמת ועל אילו צריך לוותר או להגמיש.

באמצעות התבוננות בחודשים הראשונים של האמהות כתהליך למידה וצמיחה, שלך כמו של התינוק שלך, תוכלי לפתח את האינטואיציה שלך ולשים לב לפרטים הקטנים בהתנהגות התינוק שלך.

את כמובן יכולה להעזר באינטרנט להשראה, לעזור לעצמך ללמוד על סוגי בכי (כשהתינוק עובר את שלב הניו בורן הראשוני, משום שאז הכל באמת נשמע אותו דבר), על גישות שונות לשינה וכדומה, אך תמיד תזכרי שמתוך האימון שלך באמהות תפתחי את השריר הזה של האינטואיציה.

את תכירי את התינוק שלך יותר טוב מכל אחד אחר, זה פשוט לוקח קצת זמן והתבוננות.
כל תינוק הוא יחיד ומיוחד וזקוק לדברים שאחרים אולי לא זקוקים להם.
את תלמדי את הצרכים של התינוק שלך ותלמדי גם לשים לב כשאלו משתנים מזמן לזמן.

לכן, אם את מרגישה אשמה ונדמה לך שאמהות סביבך מבינות כל צליל שיוצא לתינוק שלהם מהפה, דעי שאת לא לבד.
גם לי לקח זמן ומיומנות הבנת הבכי שלי לא היתה מהגבוהות ביותר.
עם הזמן זיהיתי בכי של רעב וסימני עייפות ולמרות זאת עדיין יכולתי לפספס פה ושם.

גם אם לעולם לא תבחיני בין סוגי הבכי, את אמא טובה דיה.

‍