פעם חיינו בשבטים.
ראינו נשים מניקות עוד כשהיינו ילדות, לרוב את האמהות שלנו גם, לכן הוטמעה בנו ההבנה לאיך עושים את זה נכון, באילו זוויות משתמשים בשלבים שונים ואיך נראה תינוק שיונק נכון.
בעידן המודרני זה לא כל כך קיים ורובנו פוגשות הנקה רק כשאנחנו יולדות את הילד הבכור שלנו.
הציפייה שההנקה פשוט תקרה מעצמה כי זה טבעי לאם להניק, אינה הגיונית.
אכן זה טבעי ויכול להיות נפלא, לחלקנו זה פשוט זורם וזה נהדר, אבל רובנו פוגשות המון אתגרים בדרך הזו.

אין הגיון בציפייה שלנו לעשות משהו שאמור להיות טבעי בין רגע. 

זה טבעי עבור ילד ללכת, עם זאת אנחנו לא מצפות ממנו להצליח בניסיון הראשון. מה גם, שלעיתים תכופות רואים שילד שני עושה דברים מהר יותר ממה שעשה הראשון, מעצם הדוגמא החיה לפניו. כשהפעוט רואה פעולה שעושה ילד גדול ממנו במעט, שהוא סומך עליו, לרוב האורים ותומים שלו,זה מקנה לו בטחון שהוא יכול לעשות זאת גם.

כך גם ההנקה עבורנו. אם ראינו קרובת משפחה מניקה יש סיכוי שיהיה לנו קצת יותר קל להסתגל לכך מאשר אם נתקלנו בהנקה לראשונה כשאנו עומדות לעשות זאת בעצמנו.

כשתום, הבכור שלנו, היה בן 4 חודשים בערך לקחנו אותו לאוסטאופט.
תום התקשה בשהייה על הבטן, התחיל להתלונן אחריי 10 שניות ונראה היה שיש לו קושי רב עם הראש והצוואר.
האוסטאופט שאל אותי אם תום יונק טוב ועניתי שאין לי מושג.
איך אני אמורה לדעת בעצם? חשבתי לעצמי. זה הילד הראשון שלי והוא פצפון.
בבית החולים נעזרתי ביועצת הנקה  ושאלתי את הרופאה שאלות אבל לא הצלחתי להבין אם מה שאני עושה  בסדר או לא.
לתום באמת היה צוואר מכווץ מהלידה והעבודה של האוסטאופט שיפרה את ההנקה (לפני כן הוא בעיקר רצה לינוק מצד אחד) וגם את היכולת שלו לשהות על הבטן ולהרים את הראש היטב.עם זאת לא הכל השתפר בגיזרת ההנקה ועדיין תום רצה ציצי כל רבע שעה והיה מאוד חסר מנוחה.

הרופאה המליצה לי לפתח לו פערים של שעתיים שלוש בין הנקה להנקה, אבל לא הצלחתי.
תום היה יונק 5 דקות ואחרי חצי שעה, או פחות, שוב. וחוזר חלילה.
כשניסיתי למשוך אותו הרגשתי שהוא סובל ושום דבר לא הרגיע אותו.

באזור גיל 5 חודשים הלכתי ליועצת הנקה כי היה לי המון חלב והרגשתי שגם זה מייצר לתום קושי.

היא נתנה לי הצעות אבל הכל דרש ממני עוד עבודה, עוד זמן, שגם ככה לא הרגיש לי שיש.
עם זאת עשיתי מה שהיא הציעה, לפני כל הנקה ניסיתי לסחוט, הנקתי בהישענות לאחור, שיניתי את התנוחה שלו.

בגיל חצי שנה, לטובת שיפור השינה, עברנו בלילה לבקבוק במקום הנקה ותום מהר מאוד בחר את הבקבוק גם ביום.

הפרידה מההנקה כאבה לי אך גם היתה הקלה.

עם סול, 4 שנים מאוחר יותר, בחרתי בדולה שהיא גם יועצת הנקה, סיפרתי לה על כל הקשיים, אמרתי לה שחשוב לי להניק את סול יותר זמן הפעם ושההנקה לא תהיה הייסורים שהיא היתה עם תום.
מיד אחריי הלידה הדולה שלי הגיעה אלינו הביתה ועזרה לי לכוון, לדייק, שלחה לי וידאוים, היתה זמינה בוואטסאפ ותמכה בי לאורך התהליך.
כמובן שכשהיא היתה מגיעה סול היתה יונקת נהדר וכשהיא היתה הולכת זה הרגיש כאילו שום דבר לא עובד אבל אחרי חודש-חודשיים ההנקה התחילה להכנס למסלול הנכון ולזרום בנינוחות.

החוויה עם סול שפכה המון אור על החוויה עם תום.

אם את קוראת את הכתבה הזו את כנראה תוהה אם את זקוקה ליעוץ הנקה.
אולי, כמוני, עם תום, את חושבת שזה פשוט ככה אצלך, אבל עדיין מתגנבת אליך התהיה- האם זה יכול להיות אחרת?

במקביל יש את הפן הכלכלי- כל יעוץ, טיפול, פגישה, עזרים עולים לא מעט. יש את הנקודה שבה אנחנו תוהות האם נכון ומוצדק לעשות יעוץ.

להלן כמה סיבות אשר מהוות בעיניי עילה מוצדקת לביקור אצל יועצת מומלצת:

‍
התינוק שלך לא רגוע אחריי הנקה.
כשתום היה תינוק קטנטן הוא לא היה נרדם על הציצי אף פעם. הייתי רואה בפייסבוק בקבוצות הנקה את התמונות של התינוקות הנמים עם חלב זולג מזווית הפה ולא מבינה למה אצלי זה אף פעם לא קורה. היום אני מבינה שזה בעיקר כי הוא לא הצליח לינוק מספיק והיה מתעייף מהר מידיי.

‍
פערים לא נוצרים בין ההנקות במהלך היום, גם בהנקה על פי דרישה. עם הזמן התינוק לא צריך לינוק במשך שעה ואחר כך שעתיים ואולי אף יותר בין האכלות, מבחירה שלו.

‍
התינוק שלך מתעורר בתדירות גבוהה מאוד בלילה לצורך הנקה (כל 30-40 דקות). לרוב גם ישן גם תנומות קצרות מאוד במהלך היום. יש ימים של שיניים, בטן וכו׳, אולם, אם התינוק שלך מתעורר בתדירות גבוהה כזו רוב הזמן אולי זה נובע מהרעב שמתגנב אליו מהר כי הוא לא יונק מספיק בכל פעם.

‍
את סובלת מההנקה.
אם את מוצאת את עצמך רוצה מאוד להניק אבל מקיזה דם בשביל זה שווה ללכת ליועצת.

אם את מתוסכלת, כועסת וחסרת אונים את זקוקה לתמיכה.

הרגשות האלו מקשים עלינו להיות האמהות שאנחנו רוצות להיות. זה בסדר להרגיש תסכול מידיי פעם בהנקה, בייחוד בתחילת הדרך. יש גם גודש, יתר או חוסר חלב, דלקות ושאר המגוון הכיפי של הסתגלות הגוף להנקה. עם זאת, תקופת ההסתגלות ההנקה צריכה להפוך עם הזמן למקום נעים של חיבור והתרגעות יחד. אם את מרגישה שאת מניקה כבר חודשים ואת עדיין סובלת בשביל ההנקה כדאי לברר עם יועצת מה גורם לזה.

לסיכום, הנקה היא חשובה אבל בריאותך הנפשית עוד יותר.
אם ההנקה חשובה לך עשי מה שאת יכולה, צעזרי במדריכת הנקה לפי הצורך אבל גם תבדקי עם עצמך האם הגיע הזמן להרפות.
האם המחיר שאת משלמת עבור ההנקה גבוה מידיי ובא על חשבון תינוקך או בן/בת הזוג שלך.

הנקה בכל מחיר גם היא לא בהכרח הדבר הטוב ביותר עבור תינוקך.

הדבר שיתמוך בתינוקך, ובך, יותר מהכל הוא הרוגע שלך. אם ההנקה מונעת ממך את הרוגע ואת מרגישה שניסית הכל, זה בסדר גם להודות על מה שהיה ומה שהתאפשר ולסגור את הפרק הזה.

‍