להפוך לאמא בעולם הקדום, בימי הציידים לקטים, היה שונה מלהפוך לאמא בעולם המודרני.

בעידן הציידים לקטים חיינו בשבט. נשים צפו באמהות סביבן יולדות, מניקות, מרדימות, מקלחות ואף עשו זאת בעצמן בעודן ילדות.

עד לפני דורות ספורים נשים היו מתחתנות בגיל צעיר והופכות לאמהות וזו היתה העבודה שלהן, מה שאפשר להן להפגש בתדירות גבוהה, להתייעץ, לחיות בשותפות, והבנות של הבית היו עוזרות במלאכות הגידול של הצעירים מהן.

‍

בעידן שלנו אנחנו חיות קידמה וזה דבר מבורך.

אנחנו לומדות, עובדות, בונות קריירה וצועדות בדרכים משמעותיות לנו הרבה לפני שאנו הופכות לאמהות.

המעבר לאמהות מייצר רעידת אדמה לכל העולם שביססנו.

יש וויתורים שעלינו לעשות ויש שינויים גדולים שקורים, מחוץ כמו מבפנים.

יחד עם כל האתגרים של השתנות חיינו אנחנו גם צריכות להבין איך מטפלים בתינוק פעוט ויש כל כך הרבה מה להבין!

‍

כשתום, הבכור שלנו נולד, הייתי מוצפת מכל הדברים הקטנים שצריך להבין.

איך להחזיק, איך להניק, איך לקלח, איך לשים מגבת אחריי המקלחת לבד, איך לחתל, איך להרדים, איך לקצוץ ציפורניים, איך לעבור נסיעה בלי צרחות…

לא הכל הגיע בבת אחת אבל המון דברים קרו בו זמנית והכניסו אותי ואת בן זוגי לבועת לחץ.

היתה גם ציפייה פנימית אצלי שהדברים יהיו אינטואטיביים ופשוט יובנו לנו מעצמם.

הציפייה הזו יצרה לחץ נוסף וקושי להתמודד עם האתגרים.

לימים הבנתי שכשאנחנו הופכות לאמהות (וזה תקף גם לאבות) יש עקומת למידה שעלינו לעבור עד שנוכל להיות נינוחות יותר בתוך האמהות.

אנחנו לא יודעות הרבה על להיות עם ניו בורן 24 שעות ביממה ואנחנו לא יכולות להיות מוכנות למה שיידרש מאיתנו לפני שאנחנו בתוך זה.

‍

הציפייה הלא ריאלית, שפשוט נדע איך לעשות הכל בלי הכנה כמעט יוצרת תחושות שעדיף לנו בלעדיהן.

תחושות כמו אני לא טובה מספיק, אני נכשלת באמהות, אשמה וכדומה.

ככל שנפנים מוקדם יותר שאנחנו בתהליך למידה וזה טבעי שדברים לא מצליחות לנו בנסיון הראשון, כמו החודש הראשון של הנקה למשל, נקדים לשחרר תחושות מיותרות של אשמה.

כמו שאנחנו לא מצפות מהתינוקות שלנו להתחיל ללכת בנסיון הראשון, כך אנחנו צריכות להיות בחמלה כלפי עצמנו בצעדים הראשונים שלנו בעולם הלא מוכר של האמהות.

כמו בכל דבר בחיים האימון הוא זה שיוצר הצלחה וביטחון, כמו ברכיבות אופניים הראשונות, ששם לא הרגשנו יציבות ושולטות, ככה גם החודשים הראשונים עם התינוק שלנו.

אבל מפעם לפעם, מרכיבה לרכיבה, מהתנסות להתנסות, צברנו בטחון, אומץ, הבנה ושכללנו יכולות.

כך גם במסע ההורות, כל יום ויום דברים ייעשו פשוטים יותר וכל המשימות הקטנות שמאיימות עליך עכשיו יהיו קלות יותר לביצוע עוד ימים או שבועות ספורים מעכשיו.

עבורי, המחשבה על עקומת הלמידה יוצרת סלחנות כלפיי עצמי, כי אם אני פשוט צריכה להתאמן בזה אז מותר לטעות ולגמגם עד שזה יילך חלק, זה הכל חלק מהדרך.

‍

‍

‍

‍