תרגול הודיה ואיך הוא תורם לנו כאמאהות
הימים האחרונים לא היו קלים.
הקטנה גדלה ומשתנה וכל השינויים האלה לא פשוטים לה, מה שהופך את היומיום שלי ללא פשוט בכלל.
היא בוכה המון, מתרגזת, רוצה דברים שאסור ורוצה דברים שלא ברור ובעיקר פשוט לא מרוצה.
יש גם אצבע בפה אז אולי יש שן שיוצאת?
והיה לה חיסון לפני 3 ימים אז אולי יש לזה עוד השפעה?
לא ישנתי נורמלי כבר שבועיים, והכל יחסי כי הריי יש פה תינוקת, אז לישון נורמלי עבורי זה להניק כמה פעמים בלילה, כשאני חצי ישנה, כי המחלות והשיעול פה בסבבים.
המוח שלי מרגיש כמו דייסה והכל מציף, מוצף, עמוס ומורט עצבים.
בנוסף לכל, אפור בחוץ.
כמובן שיש עוד אבל לא אלאה בפרטים.
בימים האלו הכי קשה לי להיות בהודיה.
בימים האלו הכי קשה לי לעצור את הגלגלים של המרמור בראש ולהתבונן על מה שכן טוב ומה שכן מעלה חיוך כל הפנים.
בעיקר גם כי קשה לחייך כשכל כך עייפים.
בדיוק בימים כאלה אני עושה מאמץ נוסף לקחת רגע במקום שמזכיר לי מה טוב.
עבורי, זה הים או להקשיב לציפורים בבוקר ולנשום את האוויר.
כשאני עושה את זה אני יכולה להודות על הבחירות חיים שלי שהביאו אותי לקרבה כזו לטבע שעושה לי כל כך טוב.
אם אני לא יכולה לצאת אני מנסה בכל זאת לצאת בתוך הראש שלי.
לצאת מהיום האפור הזה ליום שמשי שבו דברים נראים לי אופטימיים יותר.
אני מזכירה לעצמי שמה שקורה כרגע, בימים האלו, הוא לא קבוע, והוא ישתנה ממש בקרוב.
פה נמצאת העבודה החשובה ביותר.
למצוא את נקודות האור החיוביות ביום הזה ממש, לא בימים שבהם דברים זורמים, וגם לא רק הדברים הכלליים, כמו- תודה שאנחנו בריאים, אף שזה חשוב מאוד.
אני מחפשת את הרגע הזה שהיה היום שבו צחקתי מכל הלב.
שבו הלב שלי התמלא אהבה.
שבו שמחתי, גם אם דקה וחצי אחר כך קרה משהו סופר מעצבן.
על הרגע הזה אני שמה זרקור, מודה עליו, מודה על כך שהתברכתי לחוות את הרגע הזה.
אולי זה רגע קטן ביום ארוך מלא ברגעים מעצבנים ומיאשים אבל אם אני מצליחה ללכת לישון עם הרגע האחד הזה בראש אני נרדמת טוב יותר, אני רגועה יותר ואני קמה אופטימית יותר.
כשאנחנו חושבות בעיקר על הרגעים הקשים אנחנו נכנסות בקלות לתחושת קורבנות והאומללות גדלה.
כשאנחנו מרגישות קורבן הכל קורה לנו ואנחנו חסרות שליטה.
זו תחושה קשה מאוד.
גם ככה כאמהות אנחנו הרבה פעמים מרגישות חוסר שליטה.
חוסר שליטה בזמן שלנו, במה שאנחנו עושות בזמן הזה, בהתנהלות היומית ואפילו בשינה שלנו.
כל כך הרבה אינו בשליטתנו כשאנחנו אמהות לתינוקות ולכן קל ליפול לבור הזה.
הודיה עוזרת לנו להתרומם מהבור האפל ולהיות בשליטה על האופן שבו אנו חוות את היומיום שלנו.
במבט על, כשהילדים יגדלו, נשמח לדעת שהצלחנו להנות מהם לאורך הדרך, להנות איתם ולא רק לדאוג לצורכיהם.
ההנאה מהדרך תורמת לתחושה היומיומית של השמחה והסיפוק.
לבחור לשמוח עכשיו עם מה שיש, גם בימים האפורים, היא בחירה עוצמתית שיכולה לשנות מקצה לקצה את החוויה ההורית שלנו כאמהות לתינוקות.
לפעמים ממש קשה לעשות את זה לבד ואם זה המצב, אל תהססי לפנות לליווי כדי למצוא את הדרך חזרה לשליטה על חייך, כי השליטה על החיים שלנו מתחילה בשליטה על נתיב המחשבות שלנו.
לא נוכל להמנע מכל מחשבה קורבנית, מיואשת, מתוסכלת או ממורמרת.
זה בסדר שיש לנו גם אותן.
אבל אם הן העיקר והן צובעות את כל חווית החיים הנוכחית שלנו בשחור אז כדאי לעשות שינוי כי היום שבו הם יפרשו כנפיים יגיע, מהר מכפי שזה מרגיש עכשיו.
צעדי העצמאות שלהם מתחילים כבר עם הזחילה וההליכה וממש בקרוב לא נדע על כל בכי וכל כאב ולא תמיד הם יחפשו נחמה אצלנו.
לכן עבורי, להצליח להיות בהודיה על ההווה מאפשר לי חווית חיים שמחה יותר. חוויה בה אני שמחה על הקיים בידיעה שהוא לא כאן לנצח.
