מציאת עוגנים וחשיבותם
לפני שיש לנו ילדים אנחנו חיות רק עבור עצמנו.
מחליטות על הזמן הפנוי שלנו ורוב הזמן עושות מה שבא לנו, גם אם זה לא מרגיש ככה תמיד.
בעולם המודרני לא כולנו מפנות זמן לדברים שמסבים לנו עונג רק לשם ההנאה שבדבר.
ואז מגיעים ילדים ואנחנו מרגישות שאין לנו אוויר ואין לנו אותנו ומה בכלל עשינו בשביל הכיף פעם?
אולי יש דברים שאהבנו מאוד לעשות שייקח זמן עד שנוכל לעשות שוב.
עבורי, למשל, זה לצאת לריטריט. כזה שמשתיקים בו את הטלפון ומתנתקים לכמה ימים מהעולם.
או לצאת לרקוד עד השעות הקטנות של הלילה.
עם זאת, יש דברים שאנחנו יכולות למצוא דרכים לשלב ביומיום שלנו ויש את הדברים שאנחנו מגלות בעצמנו, או מגלות מחדש.
השקעת זמן בתחביבים שהם רק לשם הנאה נטו ממלא את המצברים שלנו.
מילוי המצברים הזה חשוב כדי שנוכל להכיל ולהיות האמהות שאנחנו רוצות להיות.
לכן חשוב קודם כל להבין מה הוא עוגן עבורי היום.
כמובן ישנם עוגנים בדמות אנשים סביבנו- כמו בן/בת הזוג, חברה הכי טובה, אמא, אחות וכן הלאה.
ישנם העוגנים שהם בתוכנו- החוזקות שלנו, איך אנחנו מתמודדות כשהמציאות מאתגרת אותנו. מה אנחנו כבר יודעות על עצמנו.
את יכולה לחשוב על סיטואציה מאתגרת שהיתה לך בעבודה, עם עמיתים לעבודה למשל, איך התמודדת? אילו תכונות בך עזרו לך בהתמודדות?
ישנם עוגנים בדמות תחביבים. הדברים האלו שאנחנו עושות שממלאים אותנו באוויר, מרחב פנימי, שקט.
עבורי זו הליכה בים, להיום עם הטבע וציוץ הציפורים בשעת בוקר, גם אם מדובר בחמש דקות, לקרוא, לתרגל יוגה בלי הפרעות, לשמוע שיר שאני אוהבת במקלחת.
נסי לחשוב על שלושה דברים שאנח אוהבת לעשות, פשוטים, קטנים, אבל כאלו שאת יודעת שאחריי חצי שעה מהם את כבר מרגישה שהטענת את הסוללה המרוקנת קצת, את יכולה להרגיש שיש מקום לחיוך בקצוות השפתיים.
עכשיו שיש לך את השלושה האלו נסי לחשוב איך את יכולה לשלב אחד מהם כבר השבוע.
אולי זה מצריך התארגנות עם בן הזוג או בת משפחה שתעזור.
אולי אפשר לשלב את זה כשהתינוק ישן, להתכונן באותו יום ככה שזמן השנצ שלו הוא זמן עבורך לעשיית הדבר הספיציפי הזה.
כשאנחנו מכירות בעוגנים שלנו אנחנו יודעות להשתמש בהם.
אם אנחנו לא בחיבור לעוגנים אנחנו מתרוקנות, מרגישות שאנחנו בתחתית סדר העדיפויות (גם של עצמנו), שאין לנו מקום, שאין אותנו בכלל.
אנחנו צריכות לדאוג לעצמנו, לשים את עצמנו בסדר העדיפויות שלנו.
לחלקנו יותר מאותגרות בזה מאחרות.
לעיתים, אם לקח לנו זמן להכנס להריון, יכולה להיות תחושת אשם שעולה אם אני מפנה זמן לעצמי ולא רוצה לבלות עם הילד שלי.
זכרי שכדי להיות האמא שאת רוצה להיות את צריכה להיות עם סוללה.
אולי לא סוללה מלאה לגמרי אבל לפחות לא מרוקנת לחלוטין.
תני לעצמך זמן, בבועות קטנות של אוויר, כדי למלא את עצמך, כך שתוכלי להמשיך ולתת לתינוק שלך, לבן/ת הזוג שלך ולכל מי שצריך.
