חופשת לידה ארוכה מהרגיל
כשתום נולד רציתי, להפתעתי, וגם יכולתי, לא להכניס אותו למסגרת עד גיל שנה ו-4 (ושניה אחר כך הגיעה הקורונה אז הוא חזר הביתה לעוד חצי שנה).
כשסול נולדה הרגשתי שוב שאני רוצה שהיא תקבל את הזמן הזה בבית והנה היא כבר בת שנתיים עוד רגע ויש לה רק שני בקרים בשבוע בהם היא במסגרת.
כך בחרתי, וגם התאפשר לי, וברוב הימים אני שמחה ומברכת על כך.
אבל, ישנם הימים בהם אני מרגישה מוצפת.
מוצפת שהם מרבית עיסוקי.
מוצפת שלא הגשמתי דברים אחרים שרציתי להגשים.
מוצפת בביקורת עצמי או בשיפוט.
אני מרגישה שלעיתים יש בנו ציפייה להצליח לחלוש על כל התחומים.
להיות סופר נוכחת כאמא, לנהל קריירה, לטפח זוגיות מוצלחת.
אני לא אומרת שאני לא חושבת שאפשר להיות אמא טובה ולנהל קריירה מוצלחת.
אני בטוחה שכן, אני בהחלט רואה נשים עושות את זה.
אולם בשלב הינקות, אם את בוחרת להשאיר את הבייבי בבית תקופה ארוכה יש לזה מחיר בצד התעסוקתי והאישי שלך.
הבחירה להשאיר את הבייבי בבית אינה הכי פופולרית ולרוב גם אינה אפשרית כי המצב הכלכלי דוחק והעבודה דורשת.
גם כעצמאיות אנחנו צריכות את הזמן לעבוד ואף לקוח לא יחכה לנו שנתיים.
אבל אם בחרת בכך יש בך אמונה שזה הכי טוב עבור התינוק שלך ועבורך ואת מוכנה לעשות את הויתורים למען זה.
קצת כמו הנקה לטווח ארוך.
לזכור שזו הבחירה שלי נותן לי כוח בימים שבהם אני מוצפת ומרגישה חסרה את החלקים בי שהם מעבר לאימהות.
בימים בהם אני מתמודדת עם הקולות הפנימיים שמקטינים את מה שאני עושה כי אין לי קריירה מוצלחת להתגאות בה.
הדבר הכי גדול שאני מזכירה לעצמי זה שהחוויה הזו זמנית.
דיי מהר הם יגדלו ויעברו לשלב בו הם עסוקים בתחביבים וחברים יותר ממה שהם זקוקים לי, שלב בו לי יתפנה הרבה זמן להתעסק בהגשמת חלומות אישיים ומקצועיים.
כנראה שלעולם לא אהיה אשת קריירה גדולה, וזה בסדר.
אילו הייתי בוחרת בקריירה לא הייתי עושה הרבה דברים שעשיתי בחיי, ואחד מהם הוא להיות בנוכחות מלאה עם הילדים שלי בגיל הרך.
אני לא אמא מושלמת ויש ימים שבהם אני חסרת סבלנות, עצבנית, מרימה את הקול.
ימים שבהם אני שואלת את עצמי האם זה טוב להם ולי שאנחנו באינטסיביות הזו.
אבל אז יש את הרגע הזה שתום יושב לידי, שם לי יד על הכתף ומדבר איתי ברכות ואהבה.
את הרגע הזה שסול רואה שאני פחות בטוב ומנסה להצחיק אותי ועושה איזה פרצוף.
ואז אני נזכרת שזו מורכבות של יחסים.
לא תמיד במערכת יחסים שני הצדדים בטוב.
להכיל את הפחות טוב של האחר הוא חלק לא פחות חשוב מלשמוח יחד עם האחר, ואת זה גם, הם לומדים, איתי ביחד.
